נולדתי, גדלתי וחונכתי בצפת, אחת מארבע הערים הקדושות בא"י, לאמי מורתי הצדקת, חנה נזלי שאקי (לבית חזן) ולאבי מורי הרב רבינו עובדיה שאקי זכרם לברכה.
אבי מורי, רב וחבר ועד חכמי הספרדים בצפת שמוצאם בטורקיה ושחיו ופעלו רוב ימיהם בבית שאקי בסמטא צרה וקצרה בצפת העתיקה.
בית שאקי – היה ונשאר בית אבן קטן וצנוע שייחודו בארץ ובעולם כדברי אבא ז"ל בהיותו מוקף מארבע רוחותיו בארבעה מבנים עתיקים הנושאים שמותיהם של גדולי תורה ידועי שם. בהכנסך לבית זה, ניצב מימנך – בית הכנסת על שם הרב משה אלשיך זצ"ל; משמאלך – בית הכנסת על שם הרב יצחק אבוהב זצ"ל; מולך- בקומה שמעל, בית המדרש על שם רבינו יצחק גואטה זצ"ל.
מגיל רך ביותר, הבהיר הורי ז"ל לאחיותי הבכירות, אסתר, ומרגלית ז"ל ולי, כי זוהי זכות גדולה לגדול ולחיות בבית זה וכי קדושה מחייבת: במחשה בדיבור ובמעשה.
החום והאהבה שהוענקו לנו בילדותינו הקלו על כולנו בהתמודות עם המצוקה הכלכלית שהיתה נחלת רוב הדור דאז.
אבי מורי ז"ל, היה חכם תלמודי מובהק, מורה דגול, "חוקר אלוהי", ככינויו ע"י עמיתיו, תלמידיו ומכיריו, שהעמיק רבות בפילוסופיה היהודית הביניימית, וביותר-ב"מורה נבוכים" , ובספר "הכוזרי", אותם לימד ועליהם כתב.
אמי מורתי, אישה צדקת וחכמה, בתו של הרב יצחק חזן ז"ל, ממרוקו, שלטה בשפות הצרפתית והערבית, והקנתה לי את יסודותיהן.
מאבי-מורי ספגתי, מלוא חפניים, את ידיעותיי הבסיסיות בתלמוד, בפרשנות המקרא, במחשבת ישראל ובתורת הדרש והנאום. וכמו כן, את האהבה העמוקה לצפת, עיר הקודש, מקום פועלם וקבורתם של גדולי ישראל, בקבלה ובהלכה, ובראשם – האר"י הקדוש, ורבנו יוסף קארו זצ"ל ועוד.
מאמי מורתי קניתי את רגש האחריות היומיומי, בקיום מצוות ובמילוי חובותיי הלימודיות, בתלמוד התורה שבו למדתי, ואת תכונות ההתמדה והחריצות, ובמידה בולטת- את השאיפה למצוינות, בכל מה שעשיתי ולמדתי, שאיפה שהפכה לחלק מאופיי. לטיפול צמוד זה של אמא, זכיתי במיוחד, עקב נסיעותיו התכופות של אבא ז"ל לחו"ל – למדינות הבלקאנים ולארצות צפון אפריקה, במיוחד – בשליחות חכמי הספרדים ומוסדותיהם בצפת. והעדפתי להשאר בצפת במקום לנסוע לצרפת.
אציין במיוחד את העובדה הבאה שהשפיעה ומוסיפה להשפיע עלי כל כך, בבנייתו המתמדת של עולמי הרוחני, הדתי לאומי והאנושי הכללי. פרט מופלא מבית מדרשו של אבי מורי, ממנו ינקתי את עיקרי אמונתי היהודיים ואת עבודת האל היומיומית לכל אשר פניתי ובאשר הייתי וחייתי. לאמור: העובדה שעל עשרות מאמריו, ומאות שיחותיו של אבא ז"ל ועל מאות מכתביו למשפחה, לידידיו, לתלמידיו ולחבריו, בצפת ומחוצה לה, הוא נהג להוסיף, לפני חתימת שמו, את מילות התואר הייחודיות והמרגשות: "עבד ה', אוהב אלוהים והאדם…"; חתימה נדירה וקבועה זו השאירה בכולנו רושם בל-יימחק. כדי כך , שכאשר נפטר אבא ז"ל, החלטנו , המשפחה כלה, לחרות על קברו בצפת, את המילים הללו, ליד התואר "החוקר האלוהי", שבו כונה ע"י עמיתיו , חכמי הספרדים בצפת.
לאהבת אל ואדם זו. שהייתה תמצית חייו, וצוואתו לכולנו, הצטרפו, כמובן, אהבת הﬠם-התורה-והארץ, שבלטו בכל שיח שלו. ושהיוו תמיד, את השלישייה הבלתי מתפרדת של היהדות הדתית-ציונית, שﬠליה חונכתי בבית הוריי ז׳׳ל, בצפת.