בכל ארבע הכנסות הרצופות (1999-1984), נאבקתי בכנסת, בממשלה, ובעם, להשגת המטרות הנעלות שאליהן חתרתי; מדיניות, דתיות-לאומיות, משפטיות, חברתיות, וחינוכיות, שהיו שילוב של מטרות הציונות הדתית, עם מטרות ספציפיות שהצבתי אישית מעצמי, כפי שיובא להלן התמצית:
קידום הצדק החברתי בישראל; חיזוק אופייה וזהותה היהודיים של מדינת ישראל; החייאה וטיפוח מורשת יהדות ספרד והמזרח; טיפוח המשפט העברי; סיוע משמעותי לניצולי השואה בישראל; קידום הבנה בין דתיים לחילוניים במדינה; ומלחמה נמשכת ומודעת באנטישמיות, באזור ובעולם, לטובת הכל.
שימשתי, לסירוגין, כחבר בועדות השונות של הכנסת, וכיו"ר קבוצות פרלמנטריות ושדולות של חברי הכנסת, בנושאים אקטואליים שונים והנה פרטיו:
בכנסת האחת-עשרה שימשתי: חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט; חבר בוועדת החינוך והתרבות; חבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה;
בכנסת השתים-עשרה שימשתי: יושב ראש וועדת התגמולים לנפגעי המלחמה בנאצים; חבר בוועדת הכספים; חבר בוועדה לקידום מעמד האישה; יושב ראש הקבוצה הפרלמנטרית למלחמה באנטישמיות ובשנאת זרים; יושב ראש השדולה י.ח.ד – לקידום הבנה בין דתיים לחילוניים.
בכנסת השלוש-עשרה שימשתי; יושב ראש וועדת התגמולים לנפגעי המלחמה;
חבר בוועדת העלייה והקליטה; חבר בוועדה לקידום מעמד האישה; חבר בוועדת המדע והטכנולוגיה; יושב ראש הקבוצה הפרלמנטרית למלחמה באנטישמיות ושנאת זרים; יושב ראש שדולת י.ח.ד-לקידום הבנה בין דתיים לחילוניים.
בכנסת הארבע-עשרה: נבחרתי ע”י סיעת המפד"ל לשמש שר בממשלה כנציגה בשתי ממשלות, בראשות מר שמיר: לתקופה קצרה כשר בלי תיק; ולרוב הקדנציה כשר לענייני הדתות. תפקיד השר מלאתי מתוך שליחות ובהתלהבות, עד לפרישת המפד"ל מן הממשלה, בסוף 1992.
אציין, בקצרה את המאפיינים העיקריים והפעילויות העיקריות שלי בארבע הכנסות ובממשלה ואת הצעות החוק העיקריות שהשתתפתי בייזומן ובניסוחן, יחד עם חברי כנסת נוספים; וכן כמה הצעות חוק פרטיות שהוגשו על ידי ושנתקבלו ע”י הכנסת. כמו כן – החלטת כנסת כפי שניסחתי והבאתי למליאת הכנסת בשם כמה מפלגות לחגיגות שנות החמישים (היובל) למדינה בשנת תשנ”ח 1998 וכמה אפיונים לשרותי בכנסת, בתום שרותי בה, לאחר כ”20 שנים בה, כפי שאציין לקראת סיום דברי על סיכום עבודתי בכנסת.
מאבק למען צדק חברתי ושוויון בין יהודים, ללא הבדל בין עדה או מוצא.
בין השאר, הושם על ידי הדגש על סבלן וצורכיהן של משפחות ברוכות ילדים, בעיקר בתחומי התעסוקה, הדיור וההשכלה, שברובן היו והינן יוצאות ארצות האיסלם.
ניסיתי לקדם חקיקה, בתחומים אלה בעיקר למען משפחות ברוכות ילדים; מאבק שהסתיים בהישגים חלקיים; מאבק למען שיפור מצבם של ניצולי שואה בישראל. קראתי ספרים רבים על השואה, נרתמתי לנושא ולקורבנות במאבק לשיפור מצבם של ניצולים אלה היום. הרגשתי את ה"זכור" וה-"לא תשכח”, את עמלק שבתורה, וניסיתי לשכנע כי למצוות אלה משנה תוקף בישראל שלאחר השואה; מאבק שהביא לשיפור גדול במצבם. כפי שיובא בתת-סעיף הבא;
מאבק להעלאת התגמולים לנפגעי המלחמה בנאצים. משנבחרתי לשמש כיו”ר בוועדת המשנה לנפגעי הנאצים (שליד ועדת הכספים), נפגשתי עם ראשי הארגונים של ניצולי השואה בישראל, וכן עם משלחות מן ה"בונדסטאג", שגילו נכונות לשמוע את טענות וועדת המשנה, הנ"ל, שתוכנן הובא לידיעתם בדרכים שונות; בכולן -תבעתי הגדלה משמעותית של התגמולים ששולמו עד אז, שנראו לי מעוותים, וללא כל פרופורציה, לסבל הרב שסבלו יהודים אלו בתקופת השואה, ולמה שהניצולים היו ראויים לו באחרית ימיהם. בין השאר נפגשתי עם הקנצלר קוהל, בביקורו בארץ, ועם חברי בונדסטאג שונים ורבים, שפעלו כחברים בוועדות שונות בבונדסטאג, בבון; ולשמחתי, האורחים גילו עניין והקשבה. ולאחר מאמצים בלתי פוסקים של הוועדה, זכיתי להתפשר על העלאה בתגמולים שנתנו הגרמנים, דבר שחייב את ממשלת ישראל שדרכה עברו הכספים, להגדיל תשלומיה לנכי המלחמה בנאצים, ולשפר את תנאי חייהם; פיצוי קלוש ומאוחר על הסבל הנורא שעבר עליהם בתקופת השואה. הצלחתי בסעיף זה, היתה, תודה לאל, מעל למצופה.
סיוע לחסידי אומות העולם החיים בישראל
כאן, ניסינו, חברי ואני, לפצות במשהו את אלה שסיכנו את חייהם במלחמת העולם ב', כדי להציל יהודים נרדפים, ונכים, מידי הנאצים. חוק בנושא זה: חוק התגמולים לחסידי אומות העולם, נתקבל בכנסת ב־התשנ”ה1995, בזכות לחץ חברי ולחצי.
חשבנו שהוא הכרחי כביטוי להכרת הטובה, והחרדה, לאלו שהוכיחו לנו ולעולם, כי היו שהסתירו יהודים שנמלטו מאימת הנאצים שרדפום, אף כי לא מעטים שנתפסו, שילמו על כך בחייהם ובחיי בני משפחותיהם.
קידום הבנה בין דתיים וחילוניים " בכנסת ובעם (שדולת י.ח.ד)
המתח המתמיד בין דתיים לחילוניים, בעם ובכנסת, הביא אותי ליצור בכנסת שדולה (Lobby) שכיניתיה י.ח.ד (יחסי חילונים-דתיים); שדולה ששמה לה למטרה לקרב דתיים לחילוניים בכנסת ובעם. לשמחתי הרבה, 31 חברי כנסת מכל הסיעות הצטרפו לשדולה. קיימנו ישיבות בממוצע אחת לחודש, ודנו בנושאים אקטואליים מן המציאות החברתית בישראל, תוך מגמה מפורשת, להדגיש את המשותף, להקהות את חודי המפריד, ולקדם הבנה, שבת יחד, ושיפור יחסים, בין דתיים לחילוניים, בכל המישורים ובכל רחבי המדינה.
התחלנו – בכנסת עצמה והבאנו להידברות בינינו, חברי כנסת דתיים וחילוניים. הוזמנו מרצים מן השורה הראשונה מן האקדמיה ומעולם התורה, שהעלו, דנו, וניתחו, נושאים אקטואליים שונים, שנויים במחלוקת בעם, על רקע היחס השונה לדת היהודית. סיפוק רב הסבה לי העובדה, שסיעת מרץ, שלחה למפגשים בינינו ארבעה חברי כנסת מחבריה; וכן עשו שאר הסיעות. התערבבו כמה פעמים בסכסוכים מקומיים, בין דתיים לחילוניים, במקומות שונים בארץ, ובמקרים מעטים, אף כיבינו שריפות והפגנו מתחים.
פעילות נמרצת ומלחמה באנטישמיות ושנאת זרים
תופעת האנטישמיות, שלא פסקה למרבה הצער, גם לאחר הקמת מדינת ישראל, ענינה אותי במשך שנים. וכאשר נתבקשתי ע”י יו”ר הכנסת ח”כ דן תיכון, לעמוד בראש ועדה למלחמה באנטישמיות, נעניתי ברצון רב. זימנתי לוועדה חברי כנסת מסיעות שונות שגילו ענין בקידום המלחמה בגזענות, שהאנטישמיות, לאחר מלחמת העולם ב', היא חוד-החנית שלה. ולמרבה הצער – היא משמשת גם היום ביטוי לגזענות חולנית. יצרתי קשרים עם ראשי פרלמנטים במערב, ובכלל זה באנגליה, שמצאו לנכון לפעול נגד תופעת האנטישמיות שהשתוללה ברוב ארצות אירופה, אם כי לא בעוצמה הנדרשת. אלא, שלא נזקקתי לזמן רב, כדי לגלות, ברוב צער וכאב, כי היורשים של הנאציזם, או הניאו-נאציזם, לאחר מלחמת העולם השנייה, אינם מצויים אך ורק במערב.
התברר, מתוך לימוד הנושא מקרוב, ותוך קיום קשר עם קתדראות באוניברסיטאות ירושלים ותל אביב, בעיקר, כי האיסלאם הקיצוני הוא היורש האכזר והמסוכן של הגזענות הנאצית בימינו… התברר, ששידורי רדיו וטלוויזיה אנטישמיים, מורעלים ביותר, שודרו ומשודרים בתדירות, מעל גלי האתר, ברוב המדינות שמסביבנו (למעט ירדן), תופעה עצובה שלא פסקה אף יום אחד, מאז ועד עתה.
הצעת סיכום – הקוראת לאחדות העם על כל עדותיו וגווניו
בדיון על חגיגות היובל (שנת החמישים) למדינה בשנת תשנ”ח-1998- בשם סיעת המפד”ל ובשם הסיעות האחרות שהשתתפו בדיון. הגשתי, הצעת סיכום, שנוסחה על ידי, והוסכמה על ידי הכל, כדלקמן:
א. הכנסת מביעה רגשי הודיה לבורא עולם שבחסדיו קמה המדינה. ורגשי תודה עמוקים ללוחמים המופלאים של עמנו שבזכות קורבנם קמה ומתקיימת מדינת ישראל, שזכתה להגיע ולחוג את שנת היובל לקיומה.
ב. הכנסת רואה בחגיגות היובל המתוכננות של המדינה הזדמנות חגיגית נאותה לקידום אחדות האומה ולגיבוש זהותם היהודית וגאוותם הלאומית של בניה ובנותיה.
ג. הכנסת מוקירה את כל חלקי העם, לעדותיו ולהשקפותיו, ואת כל מרכיבי התרבות והאמנות הישראלית הפועלים במדינה, וקוראת לממשלה, לסגן ראש הממשלה ושר התיירות, יושב ראש הוועדה לטקסים ואירועים, מר משה קצב, ולמד
יצחק מודעי, יושב ראש הוועדה לאירועי חגיגות היובל, לחתור לאיזון מלא בביצוע כלל האירועים והטקסים. זאת על מנת שאלה ישקפו נאמנה את מכלול העדות, התרבויות והמסורות בישראל, וייתנו ביטוי נאמן לתרבותם ולאמונתם של בני כל העדות, ולאלה הרואים בהקמת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, והכול מתוך אחדות ושמחת אמת.
ד. הכנסת קוראת לממשלה להעמיד את המשאבים הנדרשים למימוש האירועים המתוכננים לחגיגות היובל, ולשאוף שאירועים לאומיים, תרבותיים ואמנותיים יתקיימו במידה שווה בכל חלקי הארץ: במרכז הארץ, בצפון הארץ ובדרומה, בעת ובעונה אחת ובצורה מכובדת ונאותה.
ה. הכנסת קוראת ליושב ראש וועדת הטקסים והסמלים מר משה קצב וליושב ראש הוועדה לחגיגות היובל, לעשות לשיתופם של יוצרים, כימאים, תסריטאים, מחזאים ואמנים אחרים בתחומים נוספים – בני כל העדות, חילונים, דתיים, בעבודת הוועדה ובוועדות המשנה שיוקמו לידה, על מנת ליצור תחושה של איזון ושל שותפות אמת ושל כבוד הדדי, של כל חלקי העם, של כל היוצרים והמבצעים, לטובת הצלחתן המרבית של חגיגות היובל, לכבודה של מדינת ישראל.
הצעת חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ”ו-1986
הצעתי זו, שהפכה לחוק, באה לאסור הצגת חמץ בפסח. חרף התנגדותם של כמה, שסברו כי אין זה עניין לחוג, וכי קשה לאוכפו, התברר, במשך השנים שעברו מאז קבלת החוק, כי החוק מפחית במידה בולטת מכירת חמץ בפסח; וככל שפיקוח עירוני משתדל להבטיח אכיפת החוק, אכן מוצג חמץ בפסח, פחות ופחות לטובת קיום מצות איסור חמץ בפסח, באופן חלקי, במקומות רבים בארץ.
הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 4) (גיל נישואין לנער) התשנ”ח-1998
בחוק זה הבאתי להשוואת גיל הנער, לגיל הנערה, שחוק גיל הנישואין אוסר עליה (למטה מבת 17) להיכנס בברית נישואין.
הצעת חוק הלשון העברית, התשנ”ד-1994
הצעתי זו עברה כברת דרך, אך לא הפכה, בינתיים, לחוק. החוק שהוצע נועד להבטיח את מעמד העל של הלשון העברית כשפת המדינה הראשונה במעלה. ההצעה באה להבטיח חובת שילוט, של רחובות, מפעלים, חברות, ומוסדות קודם כל בעברית, ורק לאחר מכן בשפה נוספת, כרצון המשלט. מצאתי חקיקה דומה בצרפת, מה שהבטיח ומבטיח את בכורתה של השפה הצרפתית בצרפת.
חוק השימוש בתאריך העברי, התשנ”ח-1998
הצלחתי לשכנע את רוב חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים, כי בין מאפייניה של מדינה יהודית, ללא ספק, הוא השימוש בתאריך היהודי, או התאריך העברי, כפי שכיניתיו בחוק. מאז קבלת החוק חייבים כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה לציין במכתביהם ובמסמכיהם, את התאריך העברי, שהוא התאריך לפיו אנו חוגגים את כל חגינו הדתיים והלאומיים; כאשר התאריך הלועזי מופיע, אצל הרוצה בכך, לאחר התאריך העברי, או בצידו.
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 10) (השוואת זכויות לנכי המלחמה בנאצים) התשנ”ה-1995
חוק התגמולים לחסידי אומות העולם, התשנ”ה-1995
בהצעת החוק, סביבה חברו כמה חברי כנסת עמי, הצענו, כביטוי של הכרת הטוב לאנשים שסיכנו את חייהם ואת חיי בני משפחותיהם, בתקופת השואה, כדי להסתיר, יהודים מאימת הנאצים שרדפום, שאותם חסידי אומות העולם החיים בארץ, יזכו כתגמול חודשי, בשירותי בריאות, בסיוע שוטף, בפתרון בעיות דיור וסיעוד הניצבות בפניהם; וכן כתגמול בני משפחותיהם, ובעיקר בני (ובנות) זוגם, לאחר פטירתם.
ההצעה זכתה להסכמת הממשלה, ועברה בכנסת, תוך הרגשה של מילוי חוב מוסרי עמוק כלפי אנשים מופלאים אלו.
חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 (תיקון תש"ס-2000 -מטרות החינוך הממלכתי)
פעמיים בתקופת שתי כנסות, הצעתי, בהצעת חוק, לתקן את מטרות החינוך הממלכתי, כפי שהיו מנוסחות, עד תש"ס 2000. נעדרו מהן: כל מטרה יהודית, וכל איפיון יהודי, היסטורי. בפעם הראשונה – דחה שר החינוך דאז, כיו”ר ועדת השרים לענייני חקיקה, את הצעת החוק, ולא ראה במצב שהיה קיים אז – פגם כלשהו. אך לקראת תש”ס – חל מפנה בהשקפתו, משחדל לשמש שר החינוך, ובהשקפת חבריו, והצעותיי לכלול: הוראות תורה, מורשת ישראל, ומסורת ישראל, נתקבלו על דעתם.
ואכן, בתיקון שנתקבל בתש”ס, בנסיבות שלא אפרטן, אכן נקבע בברור, כדרישתי משכבר, כי מטרות החינוך הממלכתי, כוללות, כפי שהן מנוסחות כיום בסעיף 2
(4) לאחר התיקון: "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי. מורשת ישראל. והמסורת היהודית. להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה. ולחנך לכבדם”.